ראש פינה 1995

כשהגענו לראש פינה זה הרגיש, הגשמת חלום. סביבנו גרו עשרות אמנים יוצרים בעלי גלריות . משפחות ,ילדים, בית ספר במרחק הליכה, מכולת, קולנוע .זאת לאחר התנאים הקשים שהיו לנו בקדיטא, זה הרגיש גן עדן. רכשנו בית ישן על שטח אדמה גדול עם מחסנים בחצר ופוטנציאל לבניית סטודיו ובעתיד גם גלריה לפעמונים על הכביש הראשי לצפת. בינתיים שכרתי חנות קטנה בסמוך לבית והעברתי את גלריית הפעמונים מצפת לראש פינה. מיד אחרי ששיפצתי את הבית למגורים, התחלתי בשיקום המחסן הגדול בחצר, לבית המלאכה שלי. השתמשתי בכל הידע שצברתי במשך השנים  בבנייה, חשמל, נגרות, אינסטלציה, ריצוף וכדו'. למעשה את כל המבנה שיפצתי בעזרת חברים שגרו אצלי בחצר באותה תקופה . מוש בן ארי היה אחד העובדים ובסוף כל יום עבודה היינו יושבים על יד המדורה עם כוס תה ומוש היה שר ומנגן בגיטרה, הוא לא היה מפורסם, עדיין .לאחר כחצי שנה חגגנו את חנוכת הבית לסטודיו ביחד עם חברים נוספים מלהקת "שבע".

פעמון השלום – פרויקט עזה 

באחד הימים הגיעה משלחת מהאו"ם וביקשו שאעשה בשבילם פרויקט מיוחד . הם הגיעו עם תכנית הנדסית של חצר גדולה בתוך מבנה קיים בעזה. ששימש כמרכז שיקום לילדים עיוורים. הם ביקשו ממני למקם פעמוני רוח שונים בצליליהם, בכמה נקודות במתחם בכדי שהילדים יזהו וימצאו את הכיוונים לפי הצלילים ברוח. בניתי להם תכנית נהדרת ומקמתי פעמונים בגדלים שונים .לאחר ההקמה שנעשתה בהדרכתי ,אך בלעדי הבנתי שהעניין עובד מצוין וזה שימח אותם ואותי מאוד. 12 שנים מאוחר יותר חזר אלי ראש המשלחת- לקס שמו והביא אתו פעמון לתיקון. נקרע שם חוט . לקס סיפר לי שאת הפעמון הזה הוא רכש לעצמו ולאחר 4 שנים בעזה נדדו שניהם (לקס והפעמון) לעמן שבירדן ל- 3 שנים ולאחר מכן לדמשק שבסוריה לעוד שנתיים וכרגע הפעמון (מדגם נשר) נמצא אתו בירושלים . הרגשתי שהפעמון הזה, אם כזה סיפור מקסים צריך להישאר אצלי, למזכרת . הצעתי לו פעמון חדש בתמורה והוא הסכים ונסע . במשך הזמן כשהפעמון של לקס היה תלוי בחנות לקוחות רבים ביקשו לקנות אותו, צלילו היה עדין כיוון שהשנים ריככו את העץ, אך אני לא הסכמתי הצעתי פעמון זהה חלופי ,אך כולם טענו שזה לא אותו צליל לאחר בדיקה קפדנית הבנתי שאכן הוא שונה מהנשר בהבדל שלא נראה לעין והעתקתי את הצלילים מחדש, יצרתי פעמון חדש וקראתי לו" פעמון השלום" .כיוון שפעמון זה שהה בעזה 4 שנים הקדשתי את הפעמון החדש לשחרורו של גלעד שליט, שהיה בשבי באותה תקופה ולכל 20 הפעמונים הראשונים שהוכנו באותה סדרה הצמדנו את הסרט הצהוב שאפיין את המאבק לשחררו , בתקווה לשחרורו של גלעד במהרה. גלעד חזר הביתה כשהפעמון ה – 19 מסדרה זו , נמכר. את האחרון שמרתי ליום שגלעד יגיע לסטודיו שלי ויקבל אותו במתנה ,אני עדיין מחכה לך . גלעד אתה מוזמן.

בשנת 2007  שכרתי את הנגרייה בקיבוץ כפר הנשיא וזאת מפאת הרעש והאבק שנוצרו בבית המלאכה בבתי בראש פינה ,באותה תקופה התבקשתי להכין פעמונים בכמויות ש "שיגעו" את תושבי הבית ,החלטתי לעבור למקום גדול יותר, האנגר עם כלי עבודה מסיביים יותר והעסקת עובדים, יצרתי שם מפעל לכל דבר, קו יצור המוני של פעמונים בעבודת יד .לפתע מצאתי עצמי נוסע בבוקר לעבודה וחוזר לקראת אחר הצהריים, באותה תקופה כבר הייתי גרוש ואב ל- 4 ילדים. מצד אחד היה לי חשוב להיות עם הילדים בבית כפי שהתרגלו מלידתם  ומצד שני הייתי לחוץ כלכלית והפרנסה הייתה חשובה מעל הכול . במשך-  4 שנים ניהלתי את הנגרייה והעסק . במקביל גידלתי  את ילדיי המקסימים והאהובים לבדי בבית ,זו הייתה תקופה קשה ביותר ,לא ידעתי איך אני יוצא מהמצב הלא נוח הזה . אך נראה שעדיין  המלאכים שמרו עלי וערב אחד כשהילדים ואני ישבנו לאכול פיצה קיבלתי טלפון מהקיבוץ "הנגרייה עולה באש" נסענו לשם מיד אני והילדים , לעניינו נגלה מראה מטורף. אש ענקית שכזאת לא ראיתי עד לאותו לילה וכל מה שהיה לי עד אז.. בתוכה . כל הציוד הטכני, כלי העבודה, שבלונות, מוצרים מוכנים, חלקי גיטרות ושאריות העוגב. למעשה23 שנים של יצירה הפכו לאפר בשעתיים. לא ניתן היה להציל דבר. וביטוח ? אפסי. יצאתי משם בשן ועין ,שבור ומתוסכל, ללא ידיעה לאן מועדות פניי ואיך אמשיך הלאה . בתוכי תמיד לוותה אותי הידיעה שאני בשליחות ואני חייב להמשיך עם הפעמונים , גם אבי משה רובין ז"ל  פשט רגל בילדותי ובמו עניי ראיתיו יוצא ממצב זה והוא אב לעשרה ילדים . חשוב גם היה לי להראות לילדיי שאבא שלהם לא נשבר ,אבא ממשיך הלאה.

נראה שזו הייתה הדרך היחידה לסיים פרק זה של חיי ופתיחתה של דרך חדשה ,חזרתי לעבוד בבית בתוך חצי שנה , חברים תרמו לי כלי עבודה שלא היו בשימוש אצלם ובזכות הכסף מהביטוח הקמתי שוב בית מלאכה בבית, שקיים עד היום.

בשנת 2015 נאלצתי לעבור ניתוח מורכב ביותר בעמוד שדרה צווארי ,יצאתי ממנו כשידיי לא ממש מתפקדות ובעיות בשווי המשקל ,למעשה הגעתי למצב שאינני יכול לעבוד פיזית ומה שנשאר לי לעשות זה רק לנהל את ייצור הפעמונים ושאר המוצרים מבלי לעשותם פיזית , בני משה וחברי היקר ניסים ,עשו את כל העבודה שהתבקשה ואני רק פקחתי ממיטתי חוליי .

כיום העסק  מתנהל מהבית בעזרתו של ניסים ועובדת נוספת ,אני מחלים לאט לאט  . שמח על החיים האלה, על ילדיי שגדלו ועל רבבות הפעמונים שמנגנים ברוח ברגע זה ברחבי העולם ומשמחים את כל השומעים אותם .

ו" מי ייתן ותנשב הרוח בלבבכם תמיד"

עופר רובין – פעמוני ירושלים. ראש פינה 2017

סגירת תפריט